This is the first day of my life

שלום לכן כל הפשוניסטיות אי שם,

אני רישמית פותחת את הבלוג מחדש והפעם גם חוזרת למקורות וכותבת בשפת האם שלי.

לאלו ממכם שלא יודעים אני תלמידה, תמלידה לעיצוב אופנה במנהטן. את עשרים השנים הראשונות של חיי ביליתי בישראל ואת השנה האחרונה ביליתי בארצות הברית, בבית החדש שלי.

עולם הזוהר היווה משיכה בשבילי מאז שהייתי ילדה קטנה, אני זוכרת את עצמי צמאה לכל פיסת סטייל ויופי שיכולתי למצוא. תוכניות בטלוויזיה, שערי עיתונים, אתרים באינטרנט. חיפשתי בצמא אחר עולם המפורסמים ולא בשביל הליכלוך ולא בשביל הקנאה להיות כמותם, משהו אחר שם משך אותי. התמונה, הסטייל, הגירוי החזותי (ולא במובן המיני) זה מה שמשך אותי.  ככל שהתבגרתי יכולתי לפקס יותר את מה שכל כך משך אותי באנשים האלה ולאט לאט התבררה התמונה שמה שבאמת מושך אותי שם זה הבגדים, האופנה. אין מה לעשות ששחקנים ודוגמניות לרוב מתלבשות יותר יפה מהאיש הממוצע ברחוב..

לקח לי הרבה שנים להבשיל ולהכיר בזה שאופנה זה מי ומה שאני, למרות שהדבר תמיד בעבע מתחת לפני השטח. היו שנים שביטאתי יותר את אהבתי לאופנה והיו שנים שפחות (כמו בגיל ההתבגרות למשל) אך בתוך תוכי תמיד ידעתי שאופנה זאת אחת האהבות הכי טהורות שלי.

כאשר הגעתי לגיל הזה שבו אתה פתאום צריך להיות רציני לגבי החיים שלך החלטתי שאין בכוונתי לבזבז רגע ומיהרתי להתחיל את המסלול שלי לעבר המטרה, לעבר העתיד שלי להפוך להיות מעצבת אופנה.

התחלתי בקורס תפירה בשנקר, אחר כך המשכתי לקורס ציור בFIT בניו יורק, אחר כך התקבלתי לבית ספר והיום אני לקראת התחלת הסמסטר השני שלי בFIT.

FIT, עד עכשיו לפחות (טפוטפוטפו), הוא פרק נפלא בחיי ואני בטוחה שתשמעו אותי מדברת על העניין בפוסטים שאפרסם במשך הזמן בבלוג.

עכשיו כל מה שנותר לכם לעשות הוא להישען אחורה, לשטוף את עיניכם בצבעים ובגזרות, לקרוא, לצחוק ,להנות ומידי פעם גם להפשיל שרוולים וליצור איזה משהו (מקווה שאתם טובים בDIY).

אני מקווה שתהנו כמוני

ותזכרו, all you need is love.